פסק-דין בתיק רע"א 7222/10

השופט ס' ג'ובראן:

           לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק ע"ו 11346-03-09 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 11346-03-09 end_of_the_skype_highlighting מיום 9.7.2010, אשר קיבל את הערעור שהגיש המשיב, ביטל את פסק הדין של ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 בבית משפט השלום בחיפה (להלן: ועדת הערעור) והורה למשיב לשלם למבקש "תגמול טיפול רפואי" (להלן: תט"ר) מיום 4.10.2000 ועד ליום 23.9.2003, בניכוי גמול לפי סעיף 5 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים), אם שולם. כן נקבע, כי אין לנכות למבקש תגמולי מל"ל, שכן במהלך התקופה בה קיבל תגמולי מל"ל לא הוכרו לו תגמולי תט"ר או "תגמול חוסר פרנסה" (להלן: חפ"ר).

הרקע

           המבקש התגייס לצה"ל ביום 10.9.1999. שירותו נדחה בשל היותו עתודאי. בחודש ספטמבר 2000 נשלח המבקש לטירונות בבסיס זיקים, שם לקה במחלת נפש. ביום 27.9.2000 נקבע לו פרופיל 21 והוא שוחרר מהשירות ביום 4.10.2000.

           באוקטובר 2001 הגיש המבקש תביעה למשיב לפי חוק הנכים להכיר בו כנכה צה"ל.

           ביום 19.11.2002 דחה המשיב את התביעה. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לועדת הערעור (ע"נ 555/02).

           ביום 15.9.2005 ניתן פסק דין על ידי ועדת הערעור בבית משפט השלום במסגרתו נקבע, כי מחלת המבקש הוחמרה עקב השירות, בשיעור של שליש.

           על פסק דין זה של ועדת הערעור הוגשו ערעור וערעור שכנגד לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 1993/05 ו- 1975/05).

           בית המשפט המחוזי קיבל, ביום 17.1.2007, את ערעור המבקש וקבע, כי שיעור ההחמרה עולה כדי 50%, כך שנכותו עומדת כיום על 35% מתוך 70%.

           בתחילת שנת 2004, הגיש המבקש למוסד לביטוח לאומי תביעה לקבלת תגמולי נכות כללית. במוסד לביטוח לאומי נקבעו למבקש 100% אחוזי נכות זמנית, הוכרה זכאותו לקבל תגמולי נכות כללית החל מיום 24.9.2003 ואילך והוא קיבל אותם עד ליום 1.6.2007.

           ביום 5.2.2006 ועדה רפואית מטעם המשיב קבעה למבקש 50% נכות רפואית מתוכם 17% (שליש) על חשבון השירות עקב "סכיזופרניה עם ליקוי והגבלה תפקודית בצורה קשה". לאחר קביעת בית המשפט המחוזי בערעור, הועמדה זמנית נכותו המוכרת על 25% (מחצית מהנכות הנ"ל).

           ביום 9.3.2006 פנה המשיב למבקש והודיע לו כי עליו להבהיר באיזה מסלול הוא בוחר, המוסד לביטוח לאומי או חוק הנכים, שכן בהתאם להוראות סעיף 36א לחוק הנכים, לא יחולו הוראות החוק על מי שבחר בזכויות לפי חוק אחר.

           ביום 6.6.2006 הגיש המבקש באמצעות בא-כוחו תביעה למשיב לקבלת תגמולי חפ"ר. בתגובה, חזר והודיע המשיב למבקש, ביום 7.9.2006, כי עליו להודיע באיזה מסלול הוא בוחר וכי אינו זכאי לתגמולים, לרבות תגמולי חפ"ר "כל עוד מוכר במל"ל וכל עוד אינו מודיענו בחירתו".

           ביום 2.11.2006 הודיע המבקש באמצעות בא-כוחו, כי זמנית הוא בוחר במסלול המוסד לביטוח לאומי מאחר שנכון לאותו מועד קיבל תגמול גבוה יותר מהמוסד לביטוח לאומי וביקש כי במקביל תיבחן תביעתו לתגמולי חפ"ר לגופה. הוא ציין, כי הוא "שומר לעצמו את הזכות לבחור בקצבה לתגמול למחוסר פרנסה בגין אותה תקופה אם ולאחר שתאושר תביעתו בעקבות דיון בה לגופה...".

           ביום 30.11.2006 סגנית היועץ המשפטי של אגף השיקום במשרד הביטחון השיבה למבקש בכתב, כי בחירה "זמנית" איננה מוכרת בדין ועליו להודיע אם ברצונו לבחור במסלול לפי חוק הנכים, שכן תשלום תגמול חפ"ר משמעו "מיצוי זכויות בפועל על פי חוק הנכים... ועל כן [המשיב] לא יוכל להתחיל לבחון זכאות לקבלת תגמול מחוסר פרנסה ולשלם תגמול שכזה למי שעדיין לא הצהיר בפניו כי הוא בוחר בזכויות על פי חוקי השיקום הצהרה שהינה הכרחית לצורך מימוש הזכויות באגף השיקום".

           ביום 30.4.2007 ובמכתבים נוספים במהלך חודש מאי 2007, הודיע אבי המבקש בשמו, כי ברצונו לבחור במסלול חוק הנכים בכפוף לכך שהפסקת התגמולים מהמוסד לביטוח לאומי תעשה לא לפני ה- 1.6.2007, שכן המבקש עמד לקבל הפרשי תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי. אבי המבקש טען במכתביו, כי יש לשלם למבקש תגמולי חפ"ר וכן הטבות נוספות באופן רטרואקטיבי החל מספטמבר 1999.

           ביום 3.6.2007 הודיע המשיב למבקש כי החל ממועד הגשת התביעה, 10.10.2001 ועד ה- 23.9.2003 (מועד תחילת קבלת תגמולי מל"ל) ומיום 1.6.2007 (מועד הפסקת קבלת תגמולי המל"ל) יקבל תגמולים לפי דרגת נכות של 25% עד לבדיקה חוזרת שנקבעה לחודש פברואר 2008.

           בהתאם למכתב המשיב מיום 31.7.2007, קיבל המבקש תשלומים לפי הפירוט הבא:

"1. מ- 16.10.01 ועד 31.12.02 שולם לך עפ"י תקנות טיפול רפואי 14א'1.